ככל שהרפואה בכלל וענף הפסיכיאטריה בפרט לומדים יותר על המוח האנושי, מושרשת התובנה כי הפרעות ומחלות נפשיות הן מצב חולי ככל מצב חולי, ולפיכך, גם נכות נפשית מתקבלת כמצב מוגבלות לכל דבר ועניין. בהתאם לכך, נגזרים חוקים ותקנות שמטרתם להסדיר את זכויותיהם של הסובלים מנכות נפשית ואת האופן בו המדינה ומוסדותיה אמורים לנהוג בהם.
במסגרת זו, רשאים אנשים הסובלים מנכות נפשית, בכל מעגלי החיים, לקצבה מטעם המוסד לביטוח לאומי. מטבע הדברים, כיוון שנכות נפשית קשה יותר לאבחון חד משמעי, בהשוואה לסוגים שונים של נכות פיזית, הטיפול בנושא יכול להיות יותר מורכב.
באופן כללי, המוסד לביטוח לאומי מחלק בתקנותיו את המונח “נכות נפשית” לשני מצבים:
- הפרעות פסיכוטיות – אלו כוללות סכיזופרניה, הפרעות סכיזואפקטיביות ותסמונות מוחיות פסיכוטיות.
- הפרעות פסיכו-נוירוטיות – אלו הכוללות הפרעות מצבי רוח, כגון דיכאון, מאניה דיפרסיה, הפרעות חרדה, פוסט טראומה (PTS) והפרעות נוספות שלא נחשבות כהפרעות פסיכוטיות.
ככל שהדבר נוגע להפרעות מן הסוג השני – הפרעות פסיכו-נוירוטיות, הביטוח הלאומי נוקט בגישה מחמירה ודורש הוכחות לקושי תפקודי להסתדר בחברה או במקום עבודה, באופן המצריך קבלת קצבה. על כן, הכרה בנכות נפשית על ידי הביטוח הלאומי מותנית בהערכה המתבצעת על ידי פסיכיאטר ופסיכולוג או עובד סוציאלי.