תנאים לקבלת קצבת עידוד ע”פ הביטוח הלאומי
קצבת עידוד – לעודד נכים להשתלב במעגל העבודה
חוק לרון, שנכנס לתוקף ב-1 באוגוסט 2009, נחקק על מנת לסייע לאוכלוסיית הנכים לנהל חיים כמה שיותר רגילים, ולסייע להם להשתלב במעגל העבודה. על פי חוק זה הונהגה קצבה חדשה אשר זכתה לשם “קצבת עידוד”, ושמחליפה את הקצבה המוכרת בשם “קצבת נכות”. קצבה שכזו ניתנת, על פי החוק, לנכים שהשתלבו במעגל העבודה, ושמשכורתם גבוהה מסכום מסוים שנקבע בחוק.
חשוב לציין, כי המוסד לביטוח לאומי לא משלם גם קצבת עידוד וגם קצבת נכות, אלא רק אחת מהן, וזאת בהתאם למצבו של הנכה. בנוסף, קצבת עידוד יכול לקבל רק נכה שקיבל קצבת נכות במשך לפחות שנה אחת ברציפות.
תנאים לקבלת קצבת עידוד ע”פ הביטוח הלאומי
• אדם בעל לקות המוגדרת “חמורה” (נכות בשיעור של 70% ומעלה) או נכות של 40% שנקבעה בגלל פיגור שכלי או מוגבלות נפשית.
• אדם שקיבל קצבת נכות במשך 60 חודשים (5 שנים) לפחות, בתקופה של שבע שנים לפני שנחקק חוק לרון (כלומר – בין אוגוסט 2002 ליולי 2009).
הטבות שמשתנות בעקבות קבלת הקצבה
נכה שמקבל קצבת עידוד מקבל פחות הטבות מהביטוח הלאומי:
• תוספת תלויים (בן/ת זוג וילדים) מופחתת בצורה הדרגתית כאשר הוא משתכר 7,762 ₪ בחודש ויותר.
• כל קצבה חודשית נוספת שמקבל הנכה מופחתת בצורה הדרגתית במשך תקופה של ארבע שנים, החל מהיום בו החל לקבל את קצבת העידוד. בשנה הראשונה יקבל הנכה 100% מהקצבה, בשנה השנייה 75%, בשנה השלישית 50% ובשנה הרביעית 25% בלבד.
• הטבות נלוות – אם נכה מקבל הטבות נלוות בנוסף לקצבת העידוד, הוא ימשיך לקבלן לתקופה של 3 שנים. בחלוף 3 השנים יקבל רק חלק מהן, על פי יחסיותן לגובה קצבת העידוד שיקבל.
