ליקוי שמיעה כמחלת מקצוע - תנאי זכאות וקריטריונים להכרה
ליקוי שמיעה הוא אחת הפגיעות השכיחות בקרב עובדים ועובדות שנחשפו לאורך שנים לרעש מזיק בעבודה. בעוד שחלק מהאנשים מייחסים את הירידה בשמיעה לגיל או לנסיבות חיים אחרות, במקרים רבים מדובר בפגיעה תעסוקתית שיכולה להיות מוכרת כמחלת מקצוע. הכרה בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע עשויה לפתוח דלת להכרה כנפגעי עבודה, לקביעת נכות מעבודה ולזכאות לפיצויים והטבות שונות. במאמר זה נסביר מהי בכלל מחלת מקצוע, באילו תנאים ליקוי שמיעה יכול להיכנס להגדרה הזו, מה המשמעות של מחלות מקצוע רשימה, ואילו צעדים חשוב לנקוט כאשר עולה חשד שליקוי השמיעה קשור לשנים של רעש בעבודה.
מהי מחלת מקצוע ואיך ליקוי שמיעה נכנס לתמונה
כדי להבין ליקוי שמיעה כמחלת מקצוע, צריך להתחיל מהמושג הכללי "מחלת מקצוע". בניגוד לתאונת עבודה שהיא אירוע חד פעמי, מחלות מקצוע הן מצבים רפואיים שמתפתחים לאורך זמן כתוצאה מחשיפה חוזרת לגורם מזיק במסגרת העבודה. זה יכול להיות חומר כימי, אבק, עומס פיזי, תנוחה חוזרת וגם רעש בעבודה. ליקוי שמיעה הוא דוגמה מובהקת לנזק מצטבר: עובד או עובדת מתחילים את דרכם עם שמיעה תקינה, עובדים שנים ליד מכונות, מסורים, מנועים, פטישים אוויריים או ציוד רועש אחר, ולאט לאט מתחילה ירידה בשמיעה שמתגלת רק כשכבר יש קושי ברור.
מחלות מקצוע רשימה הן מחלות שמוגדרות בתקנות ומקושרות מראש לסוגי עבודות וחשיפות. כאשר ליקוי מסוים נמצא ברשימת מחלות מקצוע, קל יותר להכיר בו כמחלת מקצוע, משום שיש כבר הכרה רשמית בכך שחשיפה מסוימת במקום העבודה יכולה לגרום לנזק הזה. ליקוי שמיעה עקב רעש בעבודה נכנס בהקשרים מסוימים תחת הגדרת מחלת מקצוע, בעיקר כאשר ניתן להראות חשיפה ממושכת לרעש מעל ערכים המותרים, בהיקף של שנים, ובמקביל בדיקות שמיעה המעידות על דפוס של פגיעה המתאים לנזק מרעש.
ליקוי שמיעה כמחלת מקצוע לא נבחן רק לפי תוצאה בודדת של בדיקת שמיעה, אלא לפי התמונה המלאה: גיל העובד או העובדת, היסטוריה רפואית, היעדר גורמים אחרים שיכולים להסביר את הפגיעה, ומעל הכל - היסטוריה תעסוקתית של עבודה בסביבה רועשת. כאשר כל החלקים האלה מצטרפים יחד, אפשר להתחיל לדבר על אפשרות של הכרה בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע, ולא רק כבעיה רפואית כללית או חלק טבעי מתהליך ההזדקנות.
תנאי הזכאות להכרה בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע - חשיפה, תיעוד ובדיקות
הכרה בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע אינה מתבססת על תחושה בלבד, אלא על שילוב של קריטריונים רפואיים ותעסוקתיים. אחד התנאים המרכזיים הוא הוכחת חשיפה לרעש מזיק במקומות עבודה. הכוונה אינה רק לרעש "מעצבן" או לא נעים, אלא לרמות רעש גבוהות שנמשכות לאורך זמן ועולות על התקנים המותרים. לכן, כאשר בוחנים תנאי זכאות, מסתכלים על סוג מקום העבודה, סוג המכונות או הציוד, משך החשיפה היומי לרעש, מספר שנות העבודה באותה סביבה, השאלה האם סופקו אמצעי מיגון והאם נעשה בהם שימוש בפועל.
צד נוסף הוא הצד הרפואי. כאן נכנסות לתמונה בדיקות שמיעה ממכון מוסמך, שמראות ירידה בשמיעה בתדרים הרלוונטיים, לעתים גם בתדרי דיבור. אם קיימות בדיקות שמיעה ישנות יותר, הן יכולות להראות תהליך של החמרה לאורך השנים, דבר שמחזק את הטענה שהפגיעה קשורה לחשיפה מתמשכת. לעתים נעזרים גם בחוות דעת של רופא אף אוזן גרון או רופא תעסוקתי, שמנתחים האם צורת הפגיעה מתאימה לליקוי שמיעה מרעש בעבודה או לסיבות אחרות.
השילוב בין תיעוד תעסוקתי לבין בדיקות שמיעה יוצר את הבסיס לבחינת הזכאות להכרה בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע. כאשר הראיות מצביעות על קשר סביר בין תנאי העבודה לבין הנזק בשמיעה, אפשר להעלות טענה שמדובר במחלת מקצוע ולא רק בירידה ״טבעית״ בשמיעה. הכרה כזו מאפשרת לבחון זכויות במסגרת נפגעי עבודה, נכות מעבודה והטבות נוספות. אם ליקוי השמיעה יוכר, ניתן יהיה לקבוע אחוזי נכות מעבודה, ובהמשך לבדוק האם יש מקום למענק חד פעמי או לקצבה חודשית, בהתאם לעוצמת הפגיעה ולהשפעתה על התפקוד.
חשוב גם להבין את המשמעות של מחלות מקצוע רשימה. אם ליקוי שמיעה מסוג מסוים מופיע ברשימה, המשמעות היא שהמחוקק כבר הכיר בקשר בין סוג עבודה מסוים לבין הנזק. במצב כזה, התנאים להכרה עשויים להיות ברורים יותר מראש, למשל מבחינת רמת הרעש, משך החשיפה או סוג התפקיד. יחד עם זאת, גם אם צורת הליקוי אינה מופיעה בצורה מפורשת ברשימה, עדיין ניתן לבחון הכרה בליקוי שמיעה כנכות מעבודה, אך ייתכן שנדרש תיעוד עמוק יותר כדי לשכנע שמדובר בפגיעה תעסוקתית.
מה כדאי לעשות כשיש חשד לליקוי שמיעה כמחלת מקצוע
כאשר עובד או עובדת מתחילים לחשוד שליקוי השמיעה שלהם קשור לעבודה, חשוב לא להתעלם מהסימנים. הצעד הראשון הוא בדיקת שמיעה עדכנית, שתתן תמונה ברורה של מצב השמיעה כיום. אם יש זמינות לבדיקות שמיעה ישנות, כדאי לאסוף גם אותן, משום שהשוואה לאורך זמן יכולה להראות האם וכיצד השמיעה נפגעה במהלך שנות העבודה.
במקביל, כדאי לתעד לעצמכם את ההיסטוריה התעסוקתית באופן מסודר: באילו מקומות עבדתם, אילו תפקידים ביצעתם, כמה שעות ביום הייתם חשופים לרעש משמעותי, האם היו מכונות מסוימות שעבדו לידכם באופן קבוע, האם סופקו אמצעי מיגון לשמיעה והאם נעשה בהם שימוש, והאם היו תקופות של עבודה אינטנסיבית במיוחד. תיאור כזה, גם אם הוא אישי ואינו מדעי, יכול לסייע לאחר מכן להסביר לגופים הרלוונטיים איך נראתה החשיפה לרעש בעבודה לאורך זמן.
בשלב שבו אתם שוקלים הגשת תביעה, חשוב להבין שיש הבדל בין פגיעה חד פעמית לבין מחלת מקצוע. אם ליקוי השמיעה הופיע בעקבות אירוע בודד, כמו פיצוץ או הדף, אפשר לשקול תביעה על תאונת עבודה. אם מדובר בפגיעה שמצטברת לאורך שנים של רעש בעבודה, ומשתלבת היטב עם ההגדרה של מחלות מקצוע, יש מקום לשקול פנייה במסלול של נפגעי עבודה בטענה לליקוי שמיעה כמחלת מקצוע. בכל אחד מהמסלולים האלה, המסמכים שתציגו - בדיקות שמיעה, חוות דעת רפואיות ותיאור תנאי העבודה - ישפיעו על השאלה האם התביעה תוכר ומה ייקבע לגבי אחוזי הנכות.
גם לאחר הגשת התביעה והופעה בפני ועדה רפואית, התהליך אינו תמיד מסתיים בהחלטה הראשונה. אם התקבלה החלטה שנראית לכם נמוכה ביחס למצב בפועל, ייתכן שיש אפשרות להציג השלמות, לבצע בדיקה נוספת או לבקש בחינה מחודשת. ליקוי שמיעה כמחלת מקצוע אינו רק שורה בתיק, אלא מצב שמלווה את מי שנפגע לאורך זמן, ולכן יש חשיבות רבה לכך שההכרה בו תהיה מדויקת ככל האפשר ותשקף את המציאות בשטח.
מי שחושדים שליקוי השמיעה שלהם קשור לרעש בעבודה, במיוחד אם עבדו שנים במפעלים, בבנייה, בתחזוקה של ציוד כבד או בסביבות תעשייתיות רועשות, יכולים להרוויח הרבה מכך שיתייחסו לנושא ברצינות. בדיקת שמיעה מסודרת, איסוף מתועד של נסיבות העבודה ובירור אפשרויות ההכרה במסגרת מחלת מקצוע ונפגעי עבודה יכולים לסייע להגן לא רק על הבריאות, אלא גם על הזכויות הכלכליות שנועדו לפצות על נזק שנגרם במהלך העבודה.
